החלטה בתיק רע"ב 7933/13

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתנה על-ידי כב' השופט א' טל - סג"נ, בעת"א 27665-08-13, מיום 23.3.2014, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש למנות רשות בדיקה בעקבות אירועים בהם הותקף, לטענתו, על-ידי אסירים אחרים, וחווה התנכלות מצד סוהרים.

רקע והליכים קודמים

2.             המבקש מרצה עונש מאסר של 20 שנים, החל מיום 3.8.1998. זאת, לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 472/98) בעבירות חמורות, ובהן: חטיפה לשם זנות, לפי סעיף 374 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(4) ו-345(א)(1) לחוק העונשין; ושידול לזנות, לפי סעיף 201(א) לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש של 13 שנות מאסר. המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, והמדינה ערערה על קולת העונש. הערעור שהגיש המבקש נדחה, ואילו ערעורה של המדינה התקבל, ונקבע כי המבקש ירצה 20 שנות מאסר, כאמור (ע"פ 8324/99).

3.             בעתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מתוארים שני מקרים שבהם הותקף המבקש, לטענתו, על-ידי אסירים אחרים, וכן הועלו טענות בדבר התנכלות כלפיו מצד הסוהרים. המבקש טוען, כי במקרה הראשון הוא הותקף על ידי אסיר אחר בעת ששהה לצידו, למרות שהודיע למשיב, מבעוד מועד על קיומו של סכסוך ביניהם (להלן: המקרה הראשון). במקרה השני, הותקף המבקש, לדבריו, על-ידי אסיר ששפך עליו מים חמים (להלן:המקרה השני). בעתירה התבקש בית המשפט המחוזי להורות למשיב "להקים ועדת חקירה שתבדוק את השתלשלות הדברים על מנת להגיע לחקר האמת".

4.             ביום 23.10.2013, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במסגרתו נשמעו טענות הצדדים. בנוגע למקרה השני, הוסכם על הצדדים, כי עובר למקרה זה לא היה ידוע למשיב על קיומו של סכסוך בין המבקש לבין האסיר האחר. אשר למקרה הראשון, מצא בית המשפט כי נפלו שני פגמים בהתנהלותם של גורמים שונים מטעם המשיב. ראשית, עמד בית המשפט על קיומה של רשלנות מצד המשיב, אשר בעטיה שהה המבקש במחיצתו של האסיר האחר, חרף העובדה שדבר הסכסוך ביניהם היה ידוע. שנית, צויין כי סגן מפקד בית הסוהר צלמון, מסר דיווח בלתי מדויק לגבי היזקקותו של המבקש לטיפול רפואי בעקבות האירוע, ובית המשפט הורה למשיב ליידע את מפקד גוש צפון של שב"ס בעובדה זו. לצד זאת, קבע בית המשפט כי אין הצדקה למינוי קצין בודק, והורה על דחיית העתירה.

הבקשה לרשות ערעור ותגובת המשיב

5.             המבקש, שאינו מיוצג, הדגיש בבקשתו את הפגמים שנתגלו בהתנהלות המשיב, כאמור לעיל. לדבריו, קצין מסויים בבית הסוהר התנכל לו, וגרם במזיד למפגש בינו לבין האסיר שתקף אותו, במקרה הראשון. המבקש טען, כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי אינה סבירה, וכי לא היה מקום לדחות את העתירה, שעה שבית המשפט עצמו מתח ביקורת על התנהלות המשיב. לפיכך, נטען בבקשה, יש לקיים דיון בפני בית משפט זה, ו"להורות למשיבים לאלתר לספק תשובות אמיתיות לבית המשפט", ולחלופין, למנות קצין בודק "כמו שנקבע לפי פקודות נציבות".

6.             בתגובת המשיב לבקשה לרשות ערעור, נטען כי דין הבקשה להדחות על הסף, מאחר שהיא עוסקת בעניינו הפרטי של המבקש, ואינה מעלה כל עילה למתן רשות ערעור. עוד נטען בתגובה, כי דין הבקשה להדחות גם לגופה, שכן לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את העתירה. לטענת המשיב, האירוע נבחן בקפידה ותוחקר במלואו, ואין מקום לבצע בדיקה נוספת בעניין. עוד צויין בתגובה, כי בעקבות האירוע הופקו הלקחים המתאימים. בעניין הדיווח אשר נמסר על-ידי סגן מפקד בית הסוהר, נאמר כי הנושא נדון על-ידי מפקד המחוז, בהתאם להוראתו של בית המשפט המחוזי, וכי בדו"חות שהומצאו לסגן מפקד בית הסוהר בעקבות האירוע נכתב כי האסירים לא נזקקו לטיפול רפואי. לדברי המשיב, ההסתמכות על דו"חות אלו היא המקור לפער בין הדו"ח המצביע על קיומן של חבלות קלות שנגרמו למבקש, לבין דבריו של סגן מפקד בית הסוהר.

7.             ביום 5.3.2014, הגיש המבקש בקשה נוספת, ובה הוא מבקש כי בית משפט זה יקיים דיון בעניינו. בבקשה זו חוזר המבקש על טענותיו, ומזכיר אירוע נוסף שבו הוא הותקף, לטענתו, על-ידי אסיר אחר, ביום 24.1.2011. עוד נטען בבקשה זו, כי המשיב "מסכן את חייו של המבקש [...] פעם אחר פעם". בתגובתו לבקשה נוספת זו, התנגד המשיב לעריכת דיון בבית משפט זה. לדברי המשיב, הבדיקה והתחקירים שנערכו בעקבות המקרה הראשון הראו כי מדובר באירוע שנגרם עקב טעות; הלקחים המתאימים הופקו; ואין כל מקום להתערבות בשיקול הדעת המסור למשיב בעניין זה. אשר לאירוע מיום 24.1.2011 צויין, כי בנושא זה הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 37093-12-13), אשר נדחתה ביום 12.2.2014, על-ידי כב' השופט א' טל - סג"נ. נטען בנוסף, כי מדובר בטענה חדשה המועלית בשלב זה, ואין מקום לדון בה במסגרת ההליך הנוכחי.

דיון והכרעה

8.             לאחר שעיינתי בבקשות שהגיש המבקש, ובתגובות המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה ליתן למבקש רשות ערעור. הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, תינתן רק במקרים מיוחדים המעלים שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ( רע"ב 2041/14 הררי נ' נציב שירות בתי הסוהר (18.3.2014); רע"ב 3301/13 לוזון נ' שירות בתי הסוהר (12.5.2013); רע"ב 4212/13 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר(16.6.2013)). הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית רחבה או סוגיה עקרונית בעלת חשיבות מיוחדת, ולפיכך דינה להדחות, מטעם זה בלבד.

9.             למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לגופו של עניין, ולמקצת טענותיו של המבקש. במקרה הראשון, אירעה כאמור, קטטה בין המבקש ובין אסיר אחר. לדברי המבקש הוא הותקף על-ידי האסיר, אך במכתבו של סגן מפקד בית הסוהר מיום 13.10.2013, נאמר כי המבקש הוא זה שתקף את האסיר האחר. על כל פנים, הדבר אירע בעת שהמבקש שהה באופן זמני באגף קליטה ומעבר בבית הסוהר צלמון (להלן: האגף). כפי שקבע בית המשפט קמא, קטטה זו התאפשרה בעקבות רשלנות מצד המשיב, אשר היה ידוע לו על קיומו של סכסוך בין האסירים.

10.          סעיף 2(ו) לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 01.10.00, שכותרתה "רשויות בדיקה" (להלן: הפקודה), מורה כי במקרה של "חבלה באסיר שלא עקב תאונת עבודה" יש למנות קצין בודק, כהגדרתו בפקודה. יחד עם זאת, לאחר בחינת נסיבות המקרה, ובכלל זה את טיבה של החבלה שנגרמה למבקש ומכלול הצעדים שנקט המשיב, נחה דעתי כי אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ונראה כי החלטתו של המשיב שלא למנות קצין בודק, מצויה במתחם הסבירות.

11.          בעקבות המקרה הראשון, נערך על-ידי המשיב "דו"ח חבלה", ובו נאמר כי המבקש "קיבל מכה בפנים בלחי ימין ונחתך באצבע 3 [...] מצבו הכללי משביע רצון. בלחי מצד ימין אודם קל. באצבע 3 חתך שטחי ללא דימום". נראה, אפוא, כי החבלה שנגרמה למבקש הינה קלה, ואינני מחווה את דעתי בשאלה אם אותה חבלה נכנסת בגדר "חבלה" כמשמעה בפקודה. אופיה של החבלה שנגרמה למבקש, עשוי גם להסביר את הפער, אליו כיוון בית המשפט המחוזי, בין האמור בדו"ח החבלה לבין התייחסותו של סגן מפקד בית הסוהר לאירוע.

           על אף שתוצאות הקטטה לא היו חמורות, נראה כי המשיב פעל באופן משביע רצון לשם תחקור האירוע ולהפקת לקחים מתאימים. ביום 2.9.2013, נערך אצל המשיב דיון, בנוכחות גורמים בכירים בהנהלת בית הסוהר, בנוגע לטענותיו של המבקש לגבי המקרה הראשון. בדיון זה נבחנו הגורמים לאירוע, והתברר כי במהלך חילופי משמרות בצוות האגף, לא עודכן הצוות הנכנס בדבר קיומו של סכסוך בין המבקש לבין האסיר האחר. על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים, הורה סגן מפקד בית הסוהר, כי יש לסגור את האשנבים בדלתות האגף, נקבעו באגף "צוותים אורגנים קבועים", וכן "ניתנו הנחיות בדבר איסורי מפגש". בהמשך, נערך על-ידי מפקד בית הסוהר מזכר (מיום 14.1.2014), ובו פורטו פעולות נוספות שנעשו בעקבות האירוע: נערך תחקיר; הסוהרים המעורבים הוזהרו; וניתנו דגשים למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. נוסף על כך, נעשו שינויים בנהלי האגף, ובמסגרתם נקבע כי העברת המידע בין משמרות תיעשה בכתב ובנוכחות מפקד האגף. בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי, הובא המקרה לידיעתו של מפקד מחוז צפון בשב"ס, אשר בהתאם להוראות הפקודה, הוא הגורם שבסמכותו למנות קצין בודק במקרה של חבלה לאסיר. בנסיבות אלו, אין מקום לקיים דיון בבקשה לרשות ערעור, בפני בית משפט זה.

12.          לא למותר הוא לציין, כי לא מצאתי כל ביסוס לטענותיו של המבקש בדבר התנכלות מכוונת כלפיו, מצד המשיב או מי מטעמו. המבקש מרצה כיום את עונשו בבית הסוהר "שיטה", ועל-פי החומר המצוי לפניי, הוא הותקף על-ידי אסירים אחרים בעיקר כאשר הוא הגיע לבית הסוהר "צלמון", בו שהה בעבר. כמפורט לעיל, המשיב הפיק את הלקחים הנדרשים מן המקרים המתוארים, ויש להניח שיחול שינוי גם לגבי הטיפול במבקש, באותם מקרים בהם הוא צפוי להגיע שוב לבית הסוהר "צלמון". כפי שנפסק לא פעם, "שלטונות בתי-הסוהר הם המופקדים על הבטחת שלומם של האסירים, ומחובתם לנקוט בצעדים הדרושים כדי להגן על כל מי שטעון הגנה בעיניהם" (רע"ב 489/04 זוזיאשוילי נ' שרות בתי סוהר (1.2.2004)), והדברים ידועים.

13.          לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.

           ניתנה היום, ‏ג' בניסן התשע"ד (‏3.4.2014).